בריחה לקיץ של ארצו של מנדלה

מאת: מוטי ורסס – פברואר 2016

13 שעות דרומה מכאן ,בעיצומה של סערת החורף שפקדה אותנו, המתינה לנו דרום אפריקה. לאחר 9 שעות נחיתת ביניים ביוהנסבורג (תורים אינסופיים וחוסר יעילות במשטרת ההגירה – קחו את הזמן בזמן תכנון נסיעה עתידית) וטיסת המשך בנתיבי האויר הדרום אפריקנים עד להגעה ליעד - קייפטאון. העיר שדורגה כיפה בעולם לפי האתר הפופולארי באזפילד המתינה לנו עם 32 מעלות ומזג אויר קייצי לכל דבר. שלפנו מהמזוודות כפכפים , בגדים קצרים, בנדנה וקרם שיזוף והמהפך הושלם. בשדה התעופה שכרנו רכב שליווה אותנו למשך עשרת הימים בהם שהינו במדינה המרתקת הזו. איך מחלקים כל כך מעט ימים כשהמראות שרוצים לראות כה רבים ומגוונים? בבוקרו של יום המחרת הצצנו מחלון חדר המלון שלנו אל "הר השולחן"_ - הפלא הגאוגרפי המרשים והמזוהה כל כך עם העיר. השמיים היו כחולים והפסגה נראתה בבירור. לא היססנו. הזמנו כרטיסים באינטרנט (מומלץ למניעת תורים) , החננו את הרכב בסמוך (הכינו תמיד כמה רנדים כדי לצ'פר את "המלווה" השחור התורן המבטיח לשמור לך על האוטו ולכוון אותך פנימה והחוצה ממקום החניה שבתוך הטריטוריה שלו). קרונית הרכבל העגולה מטפסת במעלה צוק והנוף עוצר נשימה.

הר השולחן, תצפית עוצרת נשימה מהפסגה

 

גם הסיור על הפסגה מעורר השתאות. הנופים מדהימים וקייפטאון על כל חלקייה נראית מרשימה ביופייה. שעה על הפסגה הספיקה לנו ומיהרנו חזרה אל הרכב. ניווטנו ל"הוט ביי", אחד המפרצונים שבשטח העיר באמצעות "הווייז היעיל והמוכר כל-כך (קחו בחשבון עלויות גלישה משמעותיות). משם מפליגה ספינה קטנה אל "אי כלבי הים" הסמוך. תופעת טבע שווה ביותר שאין להחמיצה. איך מצטופפים על האי הזעיר מאות כלבי ים שמנמנים ושמחים כל כך? לאלוהים הפתרונים.

 

אי כלבי הים - צפיפות לא מעוררת קנאה

שבנו לנמל הקטן והתענגנו על טבעות קלמרי בשמן עמוק שמכינות לנו כמה מאמות מקומיות בפרוטות.  עתה מיהרנו אל כייף התקווה הטובה בדרך מהיפות בתבל דרך כביש האגרה, ה – M6 . הדרך המשקיפה אל האוקיאנוס האטלנטי מהוט ביי ועד הכף היא אחת היפות שניתן להעלות על הדעת. בואכה הדרך המובילה ליעדנו שהיא שמורת טבע מוכרזת קופצים לצידנו עשרות קופי בבון בגדלים שונים, שמחים וטובי לב. כלי רכב נעצרים בצד בחריקה ואיש אינו מחמיץ לצלם את המחזה משובב הלב.

המונח "כף התקווה הטובה", נחקק במוחי עוד כשהייתי ילד הקורא בשקיקה את סיפורי המסעות של ברתולומאו דיאז ווסקו דה גמה הפורטוגזים שחיפשו את הדרך להודו. בסה"כ מדובר בחצי אי קטנטן הדרומי ביותר מקייפטאון, אך עם כל כך הרבה משמעות, רגש ודמיון. כשעמדנו משתאים מביטים בכף  ניסיתי לדמיין את צי אניותיהם של דיאז במאה ה – 15 ושל דה-גמה  במאה ה-16 המפליגות דרומה כשחופי אפריקה ניבטים ממזרח להם שבוע אחר שבוע חודש אחר חודש. לא יודעים מתי תיגמר היבשה הארוכה הזו ומתי – אם בכלל – תתגלה הדרך להודו.

"כף התקווה הטובה" - כמה אמוציות נושא השם

עד כשהגיעו לכף האמור – בערך לאחר מסע של שנה שלמה. שם נגמרה להם היבשה ונולדה התקווה שהנה נתגלתה הדרך להודו. לימים התברר שאכן כך הם פני הדברים. אל תחמיצו באותו מתחם ביקור בכף פוינט משם ניבטים שני האוקיאנוסים הנפגשים – האטלנטי וההודי. הרוחות העזות, הים האינסופי, המראות הפראיים – חווייה שמימית בלתי נשכחת.

בדרך חזרה עצרנו לסיור בסיימונז טאון להתרגעות ולפגישה עם להקת פינגווינים. חיה מוזרה קטנה כל כך ותמהונית למדי. לא צריך להדרים עד אנטרטיקה לראותם. פשוט מדהים להביט בהם ממרחק אפס ולנסות להבין לאיזו נקודה בשמיים  הם מביטים כל הזמן במבט מכושף ולא ברור.

פינגווינים "סימונס טאון" עם מבט לשמיים - הזוי

 

למחרת כבר יצאנו מזרחה אל "נתיב_הגנים", מרחק 450 ק"מ מקייפטאון. ללא מדריך וללא ליווי, כפי שתמיד אהבנו במסעותינו. לא חשנו כל חשש לבטחוננו. הרגשנו כמו בכל נסיעה במדינה אירופאית מוכרת. אגב, בהחלט מומלץ לתכנן את הטיול גם אחרת. לטוס מיוהנסבורג לפורט אליזבט במזרח ומשם להמשיך מערבה. הדרך ארוכה ומתפתלת. אין זו אוטוסטרדה והדרך הומה ברכבים כבדים ובמסלולים ללא גדרות הפרדה. יש לתכנן היטב את רכישת הדלק וגם להצטייד במים ובמזון כי באזורים מסוימים תחנות הריענון פשוט אינן בנמצא. עדיף בכל מקרה , לנסוע בשעות האור.

התחלנו את סיורנו במוסול ביי( עיירה חביבה במערב נתיב הגנים, אך בדיעבד אינה שווה את הביקור). ניזנה ופלטנברג ביי היו מבחינתו מסמר הנתיב. 160  קילומטרים של יופי צרוף. נתיב הגנים הוא אחד ממסלולי הנוף השווים בדרום אפריקה המשלבים נוף אירופאי ירוק עם אוירה אפריקנים פראית. פלטנברג ביי היה הישוב בו קבענו את ביתנו . התארחנו בביתה של צ'יריל, אלמנה דרום אפריקאית חביבה ביותר שהייתה נשואה לקפריסאי אמיד. בייתה הענק הוסב ביוזמתה לבית הארחה יוקרתי ומפנק להפליא בשם "Galini ". ארוחת הבוקר שהיא מגישה יחד עם עוזרותיה כהות העור מדהימה בטעמה ובנדיבותה. גסטרונומיה שווה נמצאת אף היא בהישג יד. בפלטנברג ביי סעדנו במסעדות מענגות ביותר כמו ה – FAT FISH  וה – LOCKOUT.

סלט קלמארי ב- 25 ¤ - שעה קודם לכך שכנו פירות הים  עדיין באוקיאנוס

 

לא להחמיץ אותן. במחירים מגוחכים של 25 ¤ למנה תוכלו להתענג על מנות דגים או מאכלי ים טריים, משקאות חריפים וקוקטיילים ב מחיר 12 ¤ לאדם. פרופורציה חדשה ולא מוכרת על שווי הכסף שברשותך ומשמעותו.

פלטנברג ביי מציעה את שמורת ה - Robberg עם מסלולי הליכה על הצוקים עם תופעות גאולוגיות מיוחדות כשגלי האוקיאנוס מתנפצים כל העת בסמוך( הקדשנו לכך חצי יום – נעלי הליכה מומלצות).

שמורת הרוברג - מסע עוצר נשימה של חצי יום

 

ליטפנו והאכלנו פילים ב – Ksynia  הסמוכה (תיירותי מאד, אך חמוד) , נחשפנו לעשרות קופים ב – Monkey Land  ממזרח לעיר (מרתק), לחיות הטרף בשמורת ה –Jacuni  (אל תגיעו למקום בשעות החמות כבעלי החיים מתחבאים בין העצים) אך אל תחמיצו את מיני הספארי ב – Plettenberg Game Reserve. תוכלו לחזות בשלל חיות הספארי הנודעות כשאתם יושבים ברכב ספארי גבוה ומוגן במשך 2-3 שעות מספקות ומהנות ביותר. זהו אינו ספארי כמו בקרוגר פארק או בסרנגטי, אך כחווייה של כמה שעות – שווה ביותר.

 

השמורה המוגנת הסמוכה לפלטנברג ביי - אפריקה במיטבה

הזמן דחק בנו (הלוואי ויכולנו להישאר באזור "נתיב הגנים" שבוע שלם) ובבוקרו של יום כבר גמענו את כמעט מלוא המרחק מערבה עד לעמק היין המופלא מזרחית לקייפטאון. קבענו את מקום מושבנו בפרנצ'וק, העיירה המלהיבה, הזעירה והרומנטית כל כך. שם תוכלו לטייל , לסעוד וליהנות משילוב של ביקור ביקבים, טעימית יינות אין סופים וארוחת שוות ביותר במסעדות העיירה. השתכנו במלון הספא המפנק והמומלץ Le Franschhoek Hotel & Spa (שילמנו כ -300 ¤ ללילה והלוואי ויכולנו להישאר שם שבוע). בעיר התענגנו על ארוחת ערב ב – Kalifi שהייתה בהחלט בלתי נשכחת ועל טעימת יינות בלתי נשכת ביקב Leopard Leap Winery.

המקום מעוצב להפליא ואת פנינו קיבל צוות אדיב ומסביר פנים. טעמנו כ -10 מיינות היקב וקיבלנו הוכחה חותכת, ניתחת וחד משמעית כמה איכותי הוא משק היין של דרום אפריקה. כשמחיר בקבוק יין משובח נע בין 10-12 ¤ בלבד רצינו לסחוב עימנו ארגז או שניים, אך מגבלות המטען מנעו זאת מאיתנו לצערנו הרב.

טעימות היין ביקב הלאופארד לא להחמיץ

אין להחמיץ גם את סטלנבוש , העיר האוניברסיטאית הצעירה כל כך עם שדרות העצים הצפופים והמראה הבוסטוני האמריקאי אן הקמברידגי האנגלי. אלפי סטודנטים מאכלסים כל בית קפה או בר פנוי ודוהרים על סקייטבורד להרצאה הבאה. עיירה מופלאה ומרגשת שגם בה תוכלו ליהנות ממסעדות שוות ביותר ומיקבים לרוב.

מרחק 45 שעות נסיעה ושוב מצאנו את עצמנו בקייפטאון לערב אקשן ב – Water front , אזור הנמל של העיר עם שלל מסעדות בלתי נגמר, גלגל ענק, יכטות וסירות והופעות אמנים בלתי נגמרות וגם קניון פעיל צמוד. ניתן לבלות באזור יום ולילה. קצב החיים, האושר ושמחת החיים של המקומיים כובשים. אין להחמיץ את ה – Green Market Square במרכז קייפטאון עם דוכני אמנות ועבודות היד של השחורים ואת הרחובות העמוסים ברוכלים מקומיים בהם ניתן לחוש בקצב החיים האינטנסיבי של העיר.  פשוט ישבנו בחזית בית קפה, הזמנו מרגריטות ב – 10 ¤ ושכחנו מן העולם.

ככר העיר של קייפטאון - הופעות רחוב מהנות

ביקשנו לקנח בערב פרידה חגיגי במסעדת פלאנט במלון Mount Nelson    הקולוניאלי. מי שמחפש הזדמנות לחזור בזמן לימי "התהילה" של עושר המהגרים הלבנים לעיר הזו, חייב להתנסות בביקור במלון הזה, ללא כל התחייבות להשתכן בו. סלבריטאים רבים בוחרים במסעדה זו לארוחה חגיגית ומפנקת והחלטנו שזו הזדמנות גם עבורנו. השירות והחוויה הגסטרונומית היו לעילא לרקע הפסנתרן שהנעים את זמננו לכל אורך הערב הבלתי נשכח. לא תשלמו יותר מ 400 ¤ ותזכו בארוחה זוגית מפנקת, כולל יין. פשוט שווה כחוויה חד פעמית.

בעשרת הימים שלנו בדרום אפריקה שלאחר ימי נלסון מנדלה אי אפשר היה שלא לחוש בהבדלים הענקיים בין המדינה המדהימה הענקית הזו  אלינו. ככל שהתעמקנו במערכת היחסים בין הלבנים לשחורים שנפרסה בפנינו על בסיס יומי, מצאנו נקודות מעוררות מחשבה לא מעטות. ההיסטוריה הקשה של דרום אפריקה ידועה גם ידועה וכבר למעלה מ – 20 שנה עומד בראש המדינה נשיא שחור, כאשר מניעי הכלכלה הם מן הסתם עדיין הלבנים. לשחורים זכויות שוות אך הם עדיין מופרדים ולא מעורבים. הלבנים חיים את חייהם וכך גם השחורים. בטיול ב – CAMPOS BAY הנפלא נזכרתי בחופי הטיילת ביפו. משפחות ממוצא שחור מתכנסות בחמולות על החוף ומולם במסעדות המתוקתקות הלבנים עם קוקטיילים וארוחות גורמה.

מפרץ קמפוס - השחורים במדשאות והלבנים במסעדות המושקעות

האם לשווא מנסים גורמים זרים להשוות אותנו לדרום-אפריקה? נקודות ההשקה הן מן הסתם במקורות הפרנסה. את מיטב הנטל של העבודה האופרטיבית נושאים השחורים, וכששוחחנו עימם הייתה בהם שמחת חיים לא מועטה. ההייתה זו הצגה לתיירים? אין לדעת. על פני השטח בולטת ההרמוניה בין השחורים ללבנים. בניגוד אלינו בישראל בה העוינות בין יהודים לערבים בולטת בימים אלה למרחקים. מנוסים ממני מספרים לי שהמתח הבינעדתי בדרום אפריקה הוא חבית של חומר נפץ ולכן רבים מיהודי המדינה עולים לישראל. מוותרים על טירות מודרניות מוקפות חומות הצופות לאוקיאנוס למען דירת שלושה חדרים בכפר סבא או ראשון לציון. כתייר קשה להבין זאת, אך המציאות מוכיחה אחרת. עם הרכב בין עדתי טעון כל כך, דרום אפריקה של היום תהיה אחרת בעוד עשור. נחזיק לה אצבעות שלחיוב ולא לשלילה. נלסון מנדלה ראה רק החיוב. נקווה שלא טעה.