הזייה בנבאדה
מאת: מוטי ורסס
באוקטובר האחרון חזרתי ללאס וגאס. טיילתי בה מוקדם בשנות ה -80 כשה"סטריפ" היה יחסית רחוב ראשי צנוע ומנצנץ . הכל יחסי כמובן. לאחר נסיעת לילה במדבר כסטודנט השתכנו במוטל דרכים קטן בפתאי העיר. ביקרתי בעיר בשנות ה -90 והתארחתי במלון "ריביירה" שנראה אז כאחד הותיקים המפוארים, אך ברור שאורו עומעם עם פתיחת ה"סיזאר פאלאס" ו"המיראז'" שהקפיצו את העיר שנות דור קדימה. והנה עתה ביקור נוסף ולאס וגאס המנצנצת הפכה, זה מכבר מסתבר, למגה עיר קיטשית בוהקת ורוחשת כפי שהדמיון לא יכול היה לתאר.
אם ישנה סקאלה דמיונית למדידת פערי האמצעים של כדור הארץ הרי לבטח בקצה התחתון נציין את האיטי, בורנודי, ליבריה ואת פפואה גינאה החדשה. שם אנשים רעבים ללחם , נאבקים במחלות וכל יום עבורם הוא מאבק הישרדות מחודש. אין שום ספק שבקצה העליון מופיעה העיר ההזויה והבלתי שגרתית הזו. לאס וגאס במדינת נבאדה של אוקטובר 2014 היא ללא ספק הבירה הבלתי רשמית של העושר, הבזבוז, ההתמכרות להימורים, השואוז הכי מושקעים והראוותנות הבלתי נתפסת.
כשאתה מביט משתאה בסמלי פאריס עם מגדל אייפל (46 קומות), בנין האופרה, הלובר ושער הניצחון בחזית מלון "פאריס" במרכז הסטריפ (קרוב ל-3000 חדרים וסויטות) , הנך נדרש לדקות ארוכות כדי להאמין שאינך מדמיין. הסיור בקזינו של המלון מתמקד בצפייה ברגלי מגדל אייפל המזוייף נטועות היטב בים עשרות מכונות הימורים שוקקות ועמוסות אדם.